אני אדם פשוט שאוהב לאתגר את עצמי, הישגי ואוסף תארים ובד”כ לא מחלק לעצמי תארים,
ובכל זאת אני מכריז על עצמי כמומחה לניהול משברים.

מה הופך אותי לכזה?

הגעתי לתחום האימון ממש במקרה, בסיום כל הרצאה שלי לקהל הרחב, פנו אלי ושואלים האם אני מאמן ואיפה?
התשובה הייתה שאיני מאמן ואני גם לא מתכוון להיות. זה באמת מה שחשבתי אז.
כל מה שרציתי אז ואני רוצה גם היום, זה להעביר את המסר שלמדתי בחיים ואת האפשרות לתת לאנשים את ההבנה וההזדמנות להתגבר על קשיים ואפילו לצמוח מתוך משבר.

לפני כשנתיים מצאתי עצמי במקום מאד לא ברור, הייתי מבולבל, לא ידעתי מה אני רוצה ומה לעשות עם עצמי.
הרגשתי שאני “יושב על הגדר” ומפחד לרדת ולבחור כיוון.
באותה תקופה פרשתי מהנבחרת הפראלימפית לאחר תקופה מדהימה, בה הייתי אלוף הארץ באופני יד וזכיתי (עם הרבה דם, יזע ודמעות) לייצג את ישראל ב-2 אולימפיאדות.
אני עובד בעבודה טובה, יש לי משפחה מדהימה שאני אוהב כ”כ ועדיין הרגשתי שאני נלחץ ממה אני הולך לעשות? לאן אני ממשיך? מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול? מה העתיד צופן לי? הרגשתי תקוע!
החלטתי שאני לא יכול לצאת מזה לבד ואני צריך ומוכן להיעזר במישהו אחר ויצרתי קשר עם מאמן, אדם שלא הכרתי קודם ולא הכיר אותי, הפגישות היו קצרות , נוגעות, לפעמים כואבות אבל בעיקר מקדמות.

הבנתי מהו אימון וכמו בספורט, מדובר על העלאת הכושר שלי בתהליך ממוקד יעד שאני החלטתי לכבוש.
צמחתי מהתהליך, הבנתי לאן אני הולך ואכן ירדתי מהגדר והתחלתי לצעוד בשביל מאד ברור וממוקד לכיוון המטרה שלי.

הבנתי מה בוער בי. הבנתי שההרצאות שלי מעניינות אבל אני רוצה לעלות מדרגה.
הבנתי שהיעוד שלי הוא לעזור לאנשים!!
החלטתי לצאת ללמוד איך לעשות את זה באופן הכי מקצועי שאפשר.

אחרי קורס מאמנים שלב א’ ב”תות – תקשורת ותוצאות של אלון גל” הבנתי שאני רוצה ויכול לאמן וכדי להפוך למקצועי יותר המשכתי לקורס ארוך נוסף וסיימתי את שלב ב’ המתקדם והתחלתי לאמן.
הרגשתי טוב, טוב מאד. הבנתי שזכיתי להבין מה הייעוד שלי ועדיין היה חסר לי משהו.
גיליתי מה שכולם כבר ידעו, שיש ה מ ו ן מאמנים ואיפה ומה הייחוד שלי? במה אני שונה?

ניסיתי להבין מה הייחוד שלי כשזה היה מונח כל הזמן לפני.
החיים שלי בעצם הכינו אותי בדיוק לזה, לעזור באמצעות אימון לאנשים שחווים משבר.
למה דווקא אני? מה הופך אותי למומחה לניהול משברים? סיפור החיים שלי.

ב-9/6/99 נהג מונית שירות גדולה לא נתן זכות קדימה,  פגע בי כשאני רכוב על אופנוע ושינה את חיי מקצה אל קצה.

במשך כשנתיים וחצי הייתי מאושפז בבתי חולים, בכל פעם שחשבתי שהסיוט מסתיים ואני יוצא מזה ומתחיל להשתקם, משהו הסתבך והמצב הדרדר מחדש.
שוב פעם ניתוחים, שוב פעם כאבי תופת, כל פעם כזאת הייתי צריך לנשום עמוק, לא להתייאש, למצוא כוחות
ולהתחיל לאסוף את השברים. להתחיל מחדש.

הכרתי עולם אכזרי של אכזבות ושינויים לרעה על בסיס כמעט יומי אבל הכרתי גם עצמי אחר.
למדתי שלמרות האכזבות ולמרות הכאבים, אני מסוגל להילחם, להיאבק על השפיות, על המציאות.
להיאבק על החיים עצמם.
בדיעבד אני יודע שכל משבר שחוויתי, כל כאב, כל לילה ללא שינה, כל דימעה, כל התדרדרות במצב וכל בשורה רעה שהגיעה –
לימדו אותי משהו והקנו לי כלים לחיים.
כלים שעזרו לי להתרומם ולצאת מתחתית הבור.
עזרו לי להגיע לחיים מלאים התרגשות, אהבה והוקרה.

מבחור צעיר, עצמאי, פעיל ובשיא הקריירה הפכתי לנכה 100%.
כחלק מתהליך הלמידה לחיות עם מגבלה, נחשפתי לעולם שלא ידעתי כלל שקיים, התחלתי לרכב על אופני יד למען הנפש והנשמה. השקעתי את כל כולי באימונים וברכיבה, עבדתי מאד מאד קשה והשגתי כרטיס לייצג את ישראל באולימפיאדת הנכים בבייג’ינג 2008.
זאת הייתה תקופה נפלאה עם תחושת ריחוף תמידית. אושר גדול.
הרגשתי על קצה העולם, ממוקם גבוה בעולם ועם הרבה מוטיבציה ל”קרוע” את המסלול.
מסתבר שליקום היו תוכניות אחרות בשבילי.
ערב לפני התחרות, ניידת משטרה סינית נכנסה למסלול האימונים הסגור והחזירה אותי בשנייה אחת 9 שנים אחורה!!

כשהתעוררתי בבית החולים הסיני, הכאבים מהתאונה לא השתוו לצער ולעצמת השבר הפנימי שהרגשתי.
שוב מצאתי את עצמי בבור עמוק, חשוך ונורא והתחושה הייתה שמפה כבר לא אצא.
קשה לתאר במילים את עוצמת השבר.
אחרי שנים של שיקום, של הכרה במצבי, של התמודדות עם כאבים ועם הנכות, בדיוק ברגע שהצלחתי להשאיר הכל מאחור ולהתאושש. באמת להתאושש. להרשות לעצמי להיות מאושר… הכל התנפץ שוב.

חזרתי הביתה שבור וכואב. גם בגוף אבל בעיקר בנפש.
למרות שכבר הייתי למוד ניסיון, זה לא היה קל. לקח לי זמן להתאושש.
באמצעות תמיכה, כח רצון וכלים נוספים שרכשתי בתקופה הכ”כ קשה הזו הצלחתי להתרומם ולצאת שוב מהחושך אל האור.
לאט לאט חזרתי להרים ידיים בעקבות הישגים ובמקום להרים ידיים ולוותר מייאוש.
חזרתי לרכוב ולמרות שרבים לא האמינו בי, עבדתי קשה והצלחתי להשיב לי את התואר אלוף הארץ ולכבוש את היעד הבא –
קבלת הזמנה להתחרות באולימפיאדה בלונדון 2012 (ספורטאים לא קונים כרטיס… מדובר בעבודה קשה, קשה מאד).
ההשתתפות הייתה תיקון נפלא לטראומה וסגירת מעגל.

winning, nati gruberg

בהמשך החלטתי לבחון גם את החוזק המנטאלי שלי והפכתי לישראלי הראשון שסיים תחרות  IROMAN – איש ברזל!
בתחרות  שהתקיימה בקופנהגן- דנמרק, הייתי הנכה היחיד מתוך 3200 משתתפים.
226 ק”מ לאורך 13.5 שעות של שחייה,אופניים וריצה אותה עשיתי עם כסא גלגלים מיוחד.

IRONMAN
במהלך האימונים ל IRONMAN

שם, ברגעים שהחוסן המנטלי חייב לתחזק את הגוף הכואב, הבנתי כמה אני טוב בניהול שינויים ומשברים.
קשה לתאר במילים כמה שינויים ומשברים אפשר לחוות ולנהל לאורך 13.5 שעות.

אז עכשיו אני כבר לא צריך להוסיף, נכון?
אני מומחה לניהול שינויים ומשברים.
מי הכין אותי לכך?
החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.